בשבעה ימים 2200 מייל

מגייטסבורג (מרילנד) לנשוויל (טנסי)

חביבה עלי הטיסה בארצות הברית, החופש לבחור את הנתיב וגובה הטיסה, כמות השדות והמנחתים שניתן לבחור בכל כיוון טיסה שתבחר מאפשרת נחיתת ביניים למנוחה ותדלוק או סתם לראות נוף חדש כשבא לך. זו הסיבה שהפכתי את הטיסה בארה"ב לאירוע שנתי (כמעט).

גם השנה 2019 התארגנו 4 חברים כשהפעם היעד מספר ערים נבחרות במסלול טיסה מיוחד ונחיתה באזור לייקלנד לצורך השתתפות באירוע המוכר כ Sun n' Fun בפלורידה.

שכרנו מטוס בביה"ס לטיסה WIFA ACADEMY בגייטרסבורג מרילנד הממוקם בשדה התעופה מונטגומרי. המטוס מדגם ססנה 172 בעל 210 כוחות סוס נהם על המסלול והרים את ארבעתנו בקלות לאוויר, יצאנו מהאזור המוגבל של וושינגטון כשפנינו מערבה, היעד הראשון בדרכנו העיר נשוויל בטנסי – בירת מוזיקת הקאנטרי – הגענו לאחר טיסה ארוכה עם 2 חניות ביניים לתדלוק ולמזון ולהחלפת טייסים. כמובן יש צורך להזכיר שכולנו טייסים כך שחילקנו את קטעי הטיסה בינינו.

אווירת מדינת הקאנטרי קיבלה אותנו כבר בשדה John C Tune Airport בברכת ברוכים הבאים לעיר המוזיקה, ובצעדי ריקוד פסענו לעבר מונית ההובר שאספה אותנו לבית המלון.

ללא עיכובים מיותרים יצאנו לערב הבילוי הראשון שלנו, ברחוב הראשי של נאשוויל פזורים להם עשרות מועדונים רק לבחור, לאחר הרבה פסיעות שאפנו את אווירת המקום והבחירה נפלה על מועדון נחמד לשבירת רעב שתקף אותנו.

ניו אורלינס באופק

הכיף הסתיים כשהעייפות של 500 מייל טיסה גברה עלינו, החדר במלון קרץ והשאר נעלם עד ההשכמה למחרת בבוקר, המטרה ניו אורלינס, החלטנו להקדיש יותר זמן לעיר הגאז לכן המראנו מנאשוויל בלי לטייל בעיר ולגלות את פינותיה. 400 מייל נוספים חלפו להם והנה אנו לקראת נחיתה בשדה KNEW (Lakefront Airport) , המסלול חודר לתוך הים, הנחיתה על האספלט השחור מרגשת, מיותר לציין את היחס האדיב והשרות המצוין שקיבלנו בכל שדה שנחתנו בו.

הגיע הערב, מוזיקת ג'אז אפפה אותנו ברגע שהצבנו את רגלנו ברחוב בורבון המפורסם, מכל עבר נשמעו להקות, זמרים, עוברי אורח שזימרו אפילו סוסי המשטרה שעמדו ברחוב נעו לפי הקצב. נכנסנו למספר מועדונים להאזין לקולות. המקצב כבש אותנו ורצינו עוד ועוד מהרוח וההתלהבות שמשכה אף את עוברי האורח והתיירים לרקוד ולשיר. לצערנו מזג האוויר החל להשתנות עקב השעה המאוחרת חזרנו למלון בתקווה שנוכל לבלות למחרת בעיר לפני שנמשיך בטיסה לפלורידה.

טיסה בגשם ובין עננים

אך מזג האוויר שיבש את תכניותינו, התחזית צפתה סופה רעמים וברקים ביום שלמחרת. ניתחנו את הנתונים והגענו למסקנה שיש לנו חלון זמן של כשעה בבוקר לצאת מניו אורלינס לפני שהחזית משתלטת על העיר ונישאר תקועים לשלושה ימים בניו אורלינס. בימים יפים זה יכול להיות נחמד אבל לא בימי סופה וגם היינו מפספסים את האירוע בפלורידה.עמדנו במשימה והמראנו בחלון הזמן למרות שגשם החל להקיש על חלונות המטוס. ניסינו להתרחק מהסופה ככל שניתן ובעזרת הפקח (flight following) נמנענו מלהיכנס לענני CB עד שחצינו את הגבול לפלורידה והאוויר החל להתבהר. נחתנו בעיר פלנט סיטי בשדה על אותו שם, שכרנו רכב לשלושה ימים ונסענו למלון בלייקלנד, בדרך כלל איני נוהג לדבר על מלונות או מסעדות, הדרישות שלי צנועות, אוכל טעים, מיטה נוחה, שרות אדיב וניקיון. לצערי המלון לא ענה על הקריטריונים הבסיסיים.

סן אנ פאן – ליקלנד, פלורידה

בכל זאת האירוע היה מדהים כתמיד, העזה והדיוק בהטסה של הטייסים האירובטיים מפעימה את ליבי כל פעם מחדש, טייסי הבלו אנג'לס בצעו תרגילים מסמררי שיער כשביצעו חליפה של מטוסים במרחק שערה, הזינוק האנכי כלפי מעלה וביצועי פרח ולופים כשרעש המנועים מחריש את האוזניים עד שהם נעלמים באופק. מטס המטוסים הישנים מהמאה שעברה הוכיחה שוב שטייסים ותיקים לא נס לייחם והם ממשיכים את המסורת שהם עצמם יצרו.

אומץ והתלהבות – טייסי אקסטרים

הימים עברו ושוב אנחנו ניצבים ליד הססנה מוכנים להתחיל בדרך חזרה. המטרה שדה התעופה שבו פעלו האחים רייט ושינו את ההיסטוריה, השדה(First Flight) KFFA שממוקם בתוך נוף ירוק לאורך שדרת עצים קיבל את פנינו במזג אוויר נהדר, סיירנו בין אבני המדידה שציינו את המרחק שהצליחו לעבור בטיסותיהם הראשונות המוזיאון שהוקם לכבודם מראה בצורה נאמנה את המסלול שעברו עד שההצלחה העירה להם פנים, דגם המטוס ניצב במרכז המוזיאון. כמובן יש פינה למובילי עולם התעופה כמו צ'ארלס לינדברג ואמיליה ארהרט.

הדרך חזרה

לאחר ההמראה במרחק מה מוושינגטון התברר שיש חזית מעל העיר שאילצה אותנו לנחות לחניית לילה באחת מעיירות החוף, שינוי שיצא לטובה בזכות מסעדת בשרים נפלאה, מלצרים מסתובבים בין הלקוחות עם שיפודים מכל טוב, מיטב הבשר של בקר, כבשים, חזירים ועופות שאת הארוחה מלווה בר סלטים ובקבוק יין, היום כחודשיים אחרי עדיין אני מעלה ריר רק מהזיכרון.

למחרת נחתנו בשדה מונטגומרי שבגייטרסבורג נפרדנו מהמטוס ומהחברים (זיו לוי וצוות המדריכים הנהדרים). הספקנו עוד לבלות מעט בוושינגטון עצמה לפני שעלינו לטיסת איירפרנס חזרה לארץ המובטחת. הטיסה לא עברה חלק כמתוכנן, איחור ביציאה מוושינגטון גרם לחניה ביניים ארוכה של כ 9 שעות בבפריז, דבר שלא היה כל כך נורא כי ניצלנו את הזמן לקפוץ לעיר לבקר את שער הניצחון ואת מגדל אייפל, למרגלות המגדל שכן יריד אוכל לא מהמשובחים אבל מספק מזון בסיסי וטעים. התאכזבתי מהמחסומים והגדרות שבנו סביב המגדל והצורך לעמוד בתור ארוך על מנת ללכת מתחתיו ועוד לשלם דמי כניסה, ויתרנו.

תודה וברכה לקוראי הנאמנים עד הטיול הבא בארה"ב.