איך הפכתי להיות טייס

מדוע טיסה

מזל או כוח רצון – הפעם הראשונה שנתקלתי באפשרות להיות טייס הייתה כשגייסתי לקורס האקסלוסיבי לטייסים בחיל האוויר הישראלי. זו הייתה הפתעה נעימה ומאד מחמיאה. זה נמשך רק 3 ימים כשהודיעו לי שאני לא יכול להיות טייס בחיל האוויר הישראלי בגלל בעיה קלה שהתייחסה לסיבה הרפואית כלשהיא.

הפעם השנייה הייתה כשחבר שלי הציג בפני את סימולטור הטיסה של מיקרוסופט. ניסיתי לשחק את המשחק. בהתחלה נאבקתי בהמראות ובנחיתות אבל בסופו של דבר הצלחתי ומצאתי את עצמי עף ברחבי העולם. לזמן מה זה היה מעניין, אבל זה לא היה הדבר האמתי.

הפעם השלישית הייתה שנים לאחר מכן, עמית שלי סיפר לי בהתרגשות שהוא התחיל ללמוד שיעורי טיסה. זה הפעיל רגש שעורר את הרצון שלי להיות טייס. לרוע המזל זה דרש הרבה כסף שלא היה לי באותו זמן ולכן דיכאתי את הרעיון הזה. יום אחד דפדפתי במגזין מכירות פומביות כשעיני תפסו מכירה פומבית של קורס טיסה של 40 שעות כולל המדריך. בדקתי מיד את המחיר בפועל של קורס כזה והגשתי הצעה בחצי המחיר. "להיות או לא להיות זו השאלה" זכייה במכירה הפומבית פירושה שאוכל להיות טייס. להפתעתי הגדולה זכיתי והפכתי לטייס.

מגידו תעופה – בגאווה התחלתי לטוס בבית הספר לתעופה מגידו. בשלב כלשהו, ​​בעל בית הספר רצה לרכוש מטוס חדש, הוא ארגן שישה טייסים ואני ביניהם, אנו השקענו את מחצית מהסכום והוא השלים את השאר. ההטבה הייתה הנחה יפה במחיר השכרת מטוס.

בהתחלה התאמנתי הרבה, אבל עדיין לא הרגשתי בטוח עם הביצועים שלי, לקח זמן עד שעזרתי מספיק אומץ לקחת נוסעים. כדי להגביר את הביטחון שלי החלטתי ללמוד קורס מכשירים. אכן הקורס הצדיק את עצמו, הרגשתי כי כישורי הטיסה שלי משתפרים באופן דרמטי ונותנים לי ביטחון משמעותי. התוצאה הייתה שמגידו תעופה כבר לא הספיקה לי, הם לא אפשרו מספיק חופש לטוס למקומות מרוחקים. רציתי להיות עצמאי יותר, אז התחלתי לחפש מקום שמתאים לרצון שלי.

בז חיפה – למזלי, פגשתי עמית שבמקרה היה טייס והוא הציע לי להצטרף למועדון תעופה שהוא חבר בו. המועדון "בז חיפה" ממוקם בשדה התעופה בחיפה; היה למועדון שני מטוסים אחד מסוג ססנה 172 והשני פייפר לאנס. הצטרפתי למועדון. האווירה במועדון הייתה ידידותית; טסנו יחד לטיסות מהנות ברחבי הארץ וכן לפעילויות שאירגן ארגון התעופה הישראלי כגון תחרויות נחיתה מדויקות ותחרויות ניווט. במהלך הזמן הזה טסתי כמעט לכל שדה תעופה בישראל. כעבור זמן מה הרגשתי שעמום לטוס שוב ושוב לאותם שדות התעופה. החלטתי להגשים את החלום שלי לבצע טיסה מחוף אל חוף בארצות הברית.

טיסה לארה"ב – בשנת 2008 נתקלתי במודעה של טייס שחיפש שותף לטיסה מחוף אל חוף בארה"ב במטוס שלו "Moony Rocket", קפצתי על המציאה וזו הייתה חווית הטיסה המרגשת ביותר עבורי. טסנו ברחבי הארץ מג'קסונוויל פלורידה לסן דייגו קליפורניה. טסנו לראשונה לרוד איילנד, שם לאחר האימון קיבלתי הסמכה להטיס את ה- Mooney כמפקד. לאחר מכן התחלנו את דרכנו מערבה התחלנו במפלי הניאגרה, הר ראשמור, הפארק הלאומי ילוסטון, קניון בריס, קניון קולורדו מעל סכר ההובר וכן במקומות מדהימים רבים אחרים. בכל המקומות האלה נחתנו, שכרנו רכב וטיילנו כמה ימים או יותר. ואז קיבלתי החלטה לטוס בארצות הברית כל שנתיים.

אספתי חבורה של חברים וטסתי איתם לארה"ב. שכרנו מטוס מבית הספר WIFA הממוקם בגייטרסבורג מרילנד וטסנו לאירועים כמו Sun n 'Fun בפלורידה ואירוע הענק באושקוש, ויסקונסין מרכ ערות אלפי טייסים מהעולם לאירוע הנמשך שבוע הכולל מטסים, מכירות של ציוד למוטוסים, סדנאות ובידור. בכל אחד מהטיולים האלה אנו בחרנו מסלולים שונים. טסנו סביב פסל החירות, מעל נהר ההדסון, הרי האפלצ'ים, נהר אלף האיים ועוד. נחתתי ביותר מ -60 שדות תעופה שונים, רבים מהם ללא מגדל פיקוח. לכולם יש מתקן FBO המסייע לטייסים, לנוח כדי להשתמש במחשב כדי להדפיס מפות ולשתות קפה. ברבים מאותם שדות תעופה לא היו דמי נחיתה. הדבר המדהים הוא שלרבים מהם יש להם מכונית שירות בחינם, כך שטייסים רעבים יכולים לנסוע לעיר הקרובה לארוחת צהריים.

גיליתי שאין כמעט גבולות לטוס בארה"ב. אתה יכול לטוס כל יום לשדה תעופה אחר, אתה יכול לחצות את המדינה מבלי לדבר עם בקר ויש לך את החופש לטוס כמעט ללא הגבלה, אך עליך להכיר את הכללים כדי להימנע מכניסה לאזורים צבאיים או למרחב האווירי של שדות תעופה גדולים.  החופש הזה מאלץ טייס להיות הרבה יותר מקצועי, להיות מודע למזג האוויר, לסביבה, לדעת מה לעשות וכיצד לפעול סביב שדות תעופה גדולים ולהכיר את התרשימים השונים.

תאונות לא עלינו – בתקופה שבה אני טס, היו שני אירועים קריטיים, האירוע הראשון היה מותו הטראגי של המדריך שלי שלימד את החומר התיאורטי לקורס מכשירים, הוא היה אדם אחראי מאוד עם למעלה מ- 6000 שעות. מותו נבע מטעות אנוש. בעת ביצוע אירובטיקה בגלל מגבלות תקרה לטיסה החליטו לבצע לופ מבלי להקפיד על כללי הבטיחות הבסיסיים כדי להיות גבוהים מספיק.

האירוע השני היה לפני אחת עשרה שנים אחד מחברי המועדון יצא לטיסה מקומית עם שני נוסעים בפייפר לאנס מבלי לתדלק, למרבה הצער הוא מצא את עצמו בבסיס לנחיתה בשדה התעופה בחיפה עם מנוע מת. הוא ידע שלא יוכל להגיע למסלול. למרבה המזל הוא היה קרוב לים אז הוא ביצע נחיתת אונס בים בקרבת החוף. הוא והנוסעים נחלצו מהמטוס ללא פגע ושחו לחוף. בעקבות האירוע רוב החברים החליטו לעזוב את הקבוצה אירוע זה פירק את המועדון. 12 חברים כולל אני קנינו את הססנה משאר החברים שעזבו את המועדון. היום אנו חולקים ססנה סקייהוק שמטופלת היטב.

בהיותי גם חובב צילום, פתחתי אתר אינטרנט המספר על סיפורי הטיסות שלי, האתר כתוב בשתי שפות עברית ואנגלית. האתר נקרא תמונות תעופה,  http://urieitan.co.il

בעשר השנים האחרונות ארגנו קבוצה של בעלי מטוסים, לטוס בטיסות משותפות. אחד המקומות האהובים עלינו הוא שכנתנו קפריסין; אנחנו טסים לקפריסין מספר פעמים בשנה, כמו גם לפיקניקים במצדה, קריית שמונה בשביל הכיף.

בשבילי כל עוד אני מרגיש נרגש בכל פעם שאני טס אני מתכוון להמשיך לטוס כמה שיותר. יש לי בערך 570 שעות טיסה אבל אני עדיין מרגיש רעב לעוד.