למה דרום ספרד – חבל אנדלוסיה
הערה לפתיחה, מי שמתעניין במקומות בילוי (מסעדות, ברים וכו') מומלץ לבדוק את הסיפור מנקודת המבט של מירה איתן "חאמון באספמיה: שותים ואוכלים את אנדלוסיה" שבו הטיול מסופר מנקודת מבט שונה הכוללת גם קולינריה.
נחיתה במדריד
לא ציפינו לאבני נגף בעיקר עקב התכנון המדוקדק של כל פרט, הנחיתה בשדה התעופה במדריד והנסיעה למשרד להשכרת הרכב עברו ביעילות מפתיעה. ואז חיכתה לי הפתעה, הצגתי את רישיון הנהיגה שלי לפקיד, ראיתי שהוא מסתכל ארוכות בכדי להיות בטוח בפרטי הרישיון. ואז אמר "הרישיון לא בתוקף". הייתי בהלם, לקחתי את הרישיון, הסתכלתי על תאריך התפוגה, אכן הזמן עבר. הפתרון היחיד שעלה במוחי הוא להעביר את השכירות על שם רעייתי, למזלנו רישיון הנהיגה שלה היה עליה. לאחר בדיקה וכמובן תוספת כסף עבור ביטוח חדש על שמה העסקה הושלמה והרכב נמסר לנו, נשמנו לרווחה. מיד ביטלתי את הביטוח על שמי בתקווה שהכסף יוחזר לחשבוני, בסופו של דבר קיבלתי את ההחזר.
380 ק"מ מפרידים בין מדריד לקורדובה, התחנה הראשונה בדרכנו. אפשר לקנא בספרדים על איכות הכבישים ועל האדיבות והסבלנות של הנהגים. למדנו משהו חשוב בתכנון כבישים, כל מספר קילומטרים היה גשר שאפשר לעשות פניה לאחור במידה ונהג מפספס ירידה מהאוטוסטרדה.
חבל אנדלוסיה בדרום ספרד קיבל את פנינו בחום תרתי משמע. ברגע שיצאנו מהמכונית הממוזגת, מכת חום של 38 מעלות בצל נחתה על פנינו. פקידי המלון החביבים בקורדובה קיבלו את פנינו באדיבות ומאור פנים שזה היה צפוי אבל בכל זאת נחמד. בכלל בכל מקום שביקרנו, כל האנשים שנתקלנו בהם בטיול היו נעימים ומלאי רצון לעזור, מה שהשיב רוח נעימה על פנינו.
קורדובה
העיר מלאה בסממנים של מורשת יהודית, כיף לטייל בסמטאותיה וברובע היהודי ולראות שלטים עתיקים בעברית. פסלו של הרמב"ם ממוקם בגאון במרכז העיר ותמונותיו מקשטות אתרים רבים. המסגד La Mezquita, הקתדרלה Reconquista , מצודת אלקזאר והגשר הרומי על הנהר מהווים עדות לעברה המגוון של העיר. החום שליווה אותנו בטיולים היה די מתיש, הזיעה ניגרה מכל נקב בגופנו, מה שאילץ אותנו להרבה הפסקות ריענון בבתי הקפה הפזורים בעיר, לתפוס פינה וליהנות מהמזון הטעים המוגש בהם. תוך כדי השבת הנפש למצב רגיעה, בחנו בעדינות את הלקוחות, את הרוגע, האדיבות והסבלנות בהמתנה לתורם, נותר רק לקנא.
סביליה
בילוי של יומיים בסביליה היה גדוש וצפוף, לא אכנס לתיאורי האתרים השונים המרובים בעיר היפה. רק אציין מה אפשר לעשות ולא כדאי לפספס דבר. צפייה בריקודי פלמנקו במועדונים הפזורים בעיר, טיול בעיר העתיקה וסמטאותיה, שכונת טריאנה המקסימה, הארמון המלכותי "ריאל אלקזאר", הקתדרלה הגותית "לה חירלדה, פלאצה אספניה, הטיילת על הנהר גוודלקיביר ולא לדלג על האתרים:
Palacio de las Dueñas
Pilato’s House, the house of the Duke of Medinaceli
Palace of the Countess of Lebri
חרז
ארמון אלקזאר Alcazar Palace , קתדרלת חרז Jerez Cathedral, מורשת אדריכלית ותרבותית של חרז דה לה פרונטרה ("Jerez de la Frontera's"), אלה הם חלק מהאתרים שכדאי לבקר בחרז.
אבל אי אפשר בלי לבקר במבשלת השיכר טיו פפה Tio Pepe)) הענקית, לשמוע על ההיסטוריה של מקימיה, לראות את תהליכי הייצור וההפצה בעולם ולטעום את השרי המשכר. פשוט נפלא.
אם אתם כבר בחרז, מומלץ לקפוץ לאי קאדיז, כחצי שעה נסיעה מחרז. טיול בסמטאות ולאורך חוף האוקיינוס האטלנטי כאשר רוח נעימה תלטף ותקרר את פניכם, ותשכיח מכם את החום הלוהט של קורדובה. אוכל טעים וגלידה נהדרת יהיו סיום מוצלח לביקור בקאדיז.
גיברלטר
הצוק המתנשא לגובה של 426 מטר מקבל את פנינו, ההר מטפס בחדות לגובה, חריג בשטח המישורי המוביל אליו. הרכב מצא את מקומו בחניה מסודרת לפני הכניסה למתחם האנגלי. הוזהרנו לא לנסות להיכנס לגיברלטר עם הרכב, התור הארוך של מכוניות במעבר הגבול והכניסה האיטית והמתמשכת הוכיח לנו שההמלצה נכונה. "הכנסו ברגל ותבחרו מדריך עם ואן לביקור יעיל" נאמר לנו. את מעבר הגבול עשינו רגלי, בחרנו מבין שורת הרכבים ואן עם נהג/מדריך, סיכמנו מחיר ויצאנו לדרך. הבחור הלבבי התגלה כמדריך נפלא, נתן רקע מההיסטוריה והוביל אותנו עם הסברים מפורטים לכל פינה ואתר שבצוק. בכל מקום ירדנו מהרכב לסיור רגלי, התחלנו במצפה בצד המערבי, כשהנוף הנפרש למרגלות הצוק הוא העיר והנמל עד לחוף ספרד באופק. ביקור במערת הנטיפים, טיול בין הקופים השלווים בראש ההר (יש להם מספיק אוכל כדי שיהיו שבעים ולא יציקו לתיירים שמצלמים אותם ללא הפסקה), ביקור בבית הקברות היהודי, עלייה למרפסת התצפית הגבוהה, שרצפתה עשויה זכוכית שקופה שמעלה חששות לאלה בעלי פחד גבהים, הנוף צופה למרחק לכיוון דרום ומזרח. האתר האחרון בסיור היה מנהרה חצובה בסלע היורדת עשרות מטרים לתוך ההר ולאורכה חדרים עם תאי ירי שבהם חיילים תפסו עמדות והגנו על ההר מפני פולשים.
הסיור הסתיים היכן שהתחיל ליד יציאת הגבול לספרד, כמובן שמי שמעוניין יכול לטייל במרכז העיר ולאכול באחת מהמסעדות הרבות. מומלץ מאוד להשתמש בשירות זה, הוא חוסך זמן, יעיל, אינו מלחיץ וחוסך את התייר מהטיפוס הקשה במסלולי ההליכה התלולים. מחיר המדריך עם הטנדר כולל את כרטיסי הכניסה למערת הנטיפים והמנהרה החצובה.
מלאגה
רמת החום הייתה נסבלת בערים הדרומיות הקרובות יותר לאוקיינוס. הליכה לאתרים השונים בסמטאות העיר תוך הצצה לחנויות המעוצבות היא גן עדן לחובבי השופינג. מבצר אלקזאבה בראש הגבעה משקיף בצורה מלכותית על הסביבה. להפתעתנו, ערב אחד כשסעדנו באחת ממסעדות העיר, התקרבה תהלוכה דתית של כמרים הנושאים ארון קודש מפואר. עשרות צעירים הנושאים את הארון הלכו קרוב זה אל זה לבושים בגלימות לבנות והתקדמו באיטיות לצלילי מוזיקה כנסייתית.
מוזיאון פיקאסו הוא אטרקציה לחובבי אמנות. מלגה מציעה גם טיול קצר לחוף לאוהבי שחייה או ספורט ימי.
הכפרים הלבנים בין רונדה למיחאס
רונדה ממוקמת על מספר צוקים שמופרדים בגיאיות עמוקים, הגשרים העתיקים מחברים את חלקי העיר ביניהם. גשרי האבן הבנויים על עמודים העולים מתחתית הגיא ובחלקם העליון מסתיימים בקשתות, עליהן סלולה הדרך המהווה גשר בין חלקי העיר. עשרות תיירים פזורים לאורך הגשר מביטים במבנה המאסיבי ותוהים בוודאי כיצד הצליחו לבנות מבנה כה אדיר בעבר הרחוק. לצעירים שבינינו יש שביל הליכה לתחתית העמק ולאורך העמק בין הצמחייה העבותה.
לאחר נסיעה קצרה מצאנו את עצמנו במיחאס, עיירה חמודה על צלע הר, בתיה הלבנים בוהקים באור השמש. אחרי קפה או גלידה, מי זוכר, חזרנו למלאגה.
גרנדה
עיר עתיקה יפה, היה כיף לטייל ברחובותיה ההומים. ארמון אלהמברה הוא גולת הכותרת של העיר. אפשר לבלות לפחות חצי יום בהליכה בארמון, בין הגנים המטופחים, מזרקות המים ולעלות למצודה ולהשקיף מלמעלה על הסביבה. במעלה הגבעה יש נקודות תצפית Mirador San Nicolas, Mirador San Cristobal, המשקיפות על העיר התחתית, רצוי להגיע עם השקיעה, הצבע הזהוב האדמדם שנופל על העיר מקסים ביופיו. רובע הצוענים של סקרמנטו עם החנויות הרבות שלו הפזורות לאורך המדרחוב הוא אטרקציה מעניינת. בצלע ההר לאורך רחוב צר יש מועדונים שחודרים אל ההר, הנקראים המערות, שמציעים מופע של להקות פלמנקו. צפינו באחת ההופעות, מדהים כמה אנרגיה הרקדנים השקיעו במופע. זמרים ונגני גיטרה נפלאים מלווים את הריקוד בשירתם. גרנדה היא עיר מדהימה וחובה לביקור באנדלוסיה.
טולדו
הנסיעה צפונה מגרנדה לטולדו, מרחק של 400 ק"מ חלפה במהירות, ומצאנו את עצמנו למרגלות גבעה. העיר העתיקה ממוקמת על גבעה וחומה מקיפה אותה. העיר מזוהה יותר מכל עם הנוכחות היהודית בספרד. ביציאה מהמדרגות הנעות המובילות כמעט לפסגה מצאנו את עצמנו מול נוף המשקיף על העיר התחתית השוכנת למרגלות הגבעה על גגותיה האדומים והנוף הנראה למרחוק מאחוריה. משם טיפוס קל מוביל לסמטאות העיר שבהן בכל מקום נתקלים בשלטים יהודיים, בין אם זה על מדרכות המתכת הפזורות בכתובות בעברית, שלטים בעברית ואפילו הגענו לבית כנסת בשם Sinagoga De Santa Maria La Blanca, מה שמעיד שבשלב מסוים המקום כנראה הפך לכנסייה. נשאלת השאלה האם עלינו להתעצבן שבית כנסת הופך לכנסייה או למסגד בגלל נסיבות עצובות, התשובה היא שאסור לנו להתעצבן, הרי כולנו מתפללים לאותו אלוהים (שימו לב: אני לא זוכר איפה ומי אמר את זה, אז לא הזכרתי את שמו). בסוף יצאנו מהעיר העתיקה מאחד משעריה והלכנו לאורך החומה שמקיפה את העיר עד לחניון. בדרכנו למדריד, עצרנו בתחנת הרכבת הישנה של טולדו כדי להתפעל מהמבנה היפה ולהיפרד מהנוזלים שהצטברו בגופנו.
מדריד
העיר תמיד מרשימה במגוון המבנים והארמונות העתיקים שלה. ההרגשה כאילו אתה במוזיאון אחד ענק. הפסלים הפזורים בכיכר, החלונות והדלתות במבנים המרשימים, המעוצבים כמסגרות לתמונות, העיטורים וכפיפות הפרזול האמנותיות הם חלק בלתי נפרד מהעושר שהיה בעבר מורשתה של העיר. הגנים רחבי הידיים הפזורים ברחובותיה מלאים בילדים צוחקים היושבים על ספסלים ונהנים בצל העצים. נתקלנו בפסל של דון קיחוטה ומשרתו סנצ'ו פנצ'ו באחד הגנים, כשפסלו של הסופר מיגל דה סרוונטס מתבונן על דמויות ספרו. פינות נחמדות רבות עם בתי קפה מציעות חמון טרי עם בירה צוננת. נגני רחוב ניגנו בכלים שלהם בצורה יפה בניסיון להתפרנס ממוזיקה. הדבר הכי מפתיע הוא כמות האנשים שהולכים ברחובות, הכי צפוף היה בפלאזה דל סול.
זכרתי את אזור אנדלוסיה מסיפוריהם של סופרים ספרדים, המתארים את העיירות ואת הדמויות האופייניות לאזור, דרך המבנים ההיסטוריים הרבים. לשמחתי, הרגשתי שאני מטייל בתוך ספריהם, הרגשתי צורך לספר את תחושותי בעצמי. מקווה שסיפורי בליווי התמונות המצורפות יוכלו להעביר את החוויה גם אליכם.
